החזון
תיירות ונופש בנייה ופיתוח
חירות שוויון… התפתחות אישית התפתחות רוחנית

התפתחות אישית

דינה דגן – הגבעה מול ים המלח"

הקדמה
בחג הפסח, היהודים קוראים ושרים "בהגדה" את המלים: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקב"ה מצילנו מידם".

כאן מביאה דינה דגן את תולדות חייה כבת של משפחה יהודית –מרוקאית-ישראלית. סיפורה חוזר לאחור לכלול סיפורם של כמה דורות של המשפחה להבהיר מה שעבר עליהם השפיע והתווה את הדרך, האמונה והעשייה של אותה משפחה ושל דינה בפרט. דינה זכתה להיוולד בארץ, ולגדול בה, ולהתחסן בה, ולפרוח בה. סיפורה מרתק, רווי דביקות לעקרונות יושר אבות ואמהות, ומסירות נפש.

רקע היסטורי לתולדות המשפחה במאה האחרונה:
נתחיל בשנת 1939, בפרוץ מלחמת העולם השניה. או אז הגיע המופתי של ירושלים דאז, לפגוש בברלין את שותפו לתקיפת עם ישראל. תחילה, היטלר ימ"ש, חשב לגרש את יהודי גרמניה ואירופה לפלשתינה, שהיתה אז תחת שלטון "מנדט" בריטי, והמופתי הגיע כדי לייעץ לו לקבץ ולהשמיד את היהודים בעודם באירופה, כי אחרת, הוא יצטרך לעשות כן כאשר יגיעו לפלשתינה. הרצון להרוג, להשמיד כל היהודים לא פסה מאז, מלב העמלק. עוד יתגלו פעולות הנאצים שפלשו לצפון אפריקה במלחמת העולם השניה, ועל מזימתם לארגן גם את השמדת היהודים של מרוקו. תבוסת הכחות הגרמניים במדבריות צפון אפריקה, ומצד שני, הארגון הכושל של המופתי בירושלים גרמו לכך שיהדות מרוקו ברב רובה – שרדה את מלחמת העולם השניה וכאשר יצאו המוני היהודים ממרוקו כפליטים לארץ ישראל, כחות האיסלאם הרדיקלי לא הצליחו לפגוע בהם בארץ הקודש, עת הגיעם מחוסרי כל, ורובם ללא קורת גג. ואם המשפחה של דינה מגיעה לישראל דרך צרפת בשנת 1957.

ו"בתוך עמי אנכי יושבת" פעילה –ובונה את עצמה ואת הארץ
דינה נולדה בארץ, ב-1958, שנה לאחר עליית אמה ונישואיה. המאבק הקיומי של המשפחה בשנים הראשונות לאחר קום המדינה – דומה לשאר אוכלוסיית העולים החדשים. דינה הבכורה ב-6 אחים ואחיות. ובהתבגרותה, היא מפעילה את ערוצי הכחות הרבים והמגוונים לעמוד בראש משפחתה ולפלס דרך חדשה ביוזמת בניה והפרחת שממה. במשך השנים, בני המשפחה נמשכים לתמוך ולהיות שותפים לעשייתה. בניה צמודים לעזור ולתמוך במלון-המיוחד שדינה בונה ומנהלת, בחוף הצפוני של ים המלח.

לאחר מלחמת העצמאות, עם הכרזת המדינה, לא זכתה העם בארצו לשקט ולשיגשוג בנקל. המדינה הצעירה היתה צריכה להתמודד ולקלוט כ-700 אלף עולים מצפון אפריקה, ומשאר ארצות האיסלאם. אותן מדינות הקיאו מקרבם בזעם את אזרחיהם היהודיים, לאחר הלאמת כל רכושם. כך הגיעו לארץ המוני יהודים בחוסר כל ובצורך לבנות חייהם מחדש
מנקודת אפס במובן הכלכלי.

היסטוריה חוזרת – מלחמת קיום מול אויב מתוחכם
נפל הפור ושוב ושוב, באה הצעה ולחץ אדיר על ישראל, מטעם מעצמות העולם – אלה הנחשבות ידידותיות וגם אלה שידוע לנו כי הן עוינות אותנו ומצדדות עם אויבינו. בממוצע, כל שבע שנים, המדינה סובלת התקפת אויבים – יוצאת בלביאה להגן על בניה, במלחמות ומבצעים רווי דם, להגנה על עצמה. כל זה אפשר לספור למעשה מאז יום הקמת המדינה. ובשנת 1992 נרקם "הסכמי אוסלו" שהבטיחו להביא את השלום המיוחל בין ישראל ושכניה.

ההסכם הזה עוצב ונחתם בחסות ארה"ב ועוד גורמים בזירה הבינלאומית. ההסכם אמור היה להסדיר יחסים בין ישראל והפלשתינאים, מפת דרכים לחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, שידורו זה לצד זה בשיתוף פעולה לקידום השלום בין ישראל והערבים הגרים בגדה המערבית – יהודה ושומרון ובעזה.

בראש הפלשתינאים, יורשו של המופתי. והוא כקודמו, יודע כי היעד האמיתי של כל הסכם עם היהודים, הינו החלשת כוח העמידה של ישראל, ומאבק דרך טרור, עד להשמדת עם ישראל כולו.
אך נחתם ההסכם בין מדינת ישראל והפלשתינאים (ובתוכם, ערבים שקוראים לעצמם בשם פלשתינאים אלא שהם אינם "עם" לפי ההיסטוריה ורוב רובם אינם מתושבי הארץ העתיקים, אלא קבוצות ומשפחות שהיגרו בחיפוש אחר עבודה, או כדי לברוח מטבח או רדיפה בארצות מוצאם, ותפסו מקום בארץ ישראל המתפתחת במאה וחמישים השנים האחרונות, וחלקם, לפי חינוכם ואמונתם, בוחרים להצטרף לכחות האיסלאם הלוחם, לגירוש ולהשמדת כל יהודי ולכיבוש העולם. בתוך האוכלוסיה הפלשתינאית-ערבית הזאת יש כמה מיעוטים – נוצרים, צ'צ'נים וארמנים שבאו לכאן לפני מאה שנה ויותר.

הגוף המושל בפלשתינאים לא שיתף פעולה שווה בשווה עם ישראל. והמנהיג שהועמד בראשם לפני כשלושים שנה, יאסר ערפאת, ימ"ש, איש מצרי שטופח בידי הרוסים לעמוד בראש הערבים הגרים בארץ ישראל, בעצמו ארגן ועודד שליחת מחבלים מתאבדים, לפגוע בתוך הבטן הרכה של ישראל – לא נגד הצבא, אלא נגד האוכלוסיה – אזרחים תמימים.

מדינת ישראל ניסתה להתאפק ולהכיל את האסונות שבהתקפי טרור בעשור שלאחר חתימת ההסכם. מקומות ציבוריים – אוטובוסים צפופי אדם, מסעדות, מועדוני נוער, תחנות המתנה לרכבת או לאוטובוס, בתי קפה, רחובות סוענים, חנויות ושווקי מזון, היוו מוקד להתפוצצויות שהמיתו יותר מאלף אזרחים, ופצעו אלפים רבים, ופגעו נואשות בחיי משפחות הנפגעים. פתאום, העם חייב לתת מענה לילדים ללא רגל, או ללא זרוע, או שהתעוורו, או איבדו כושר השמיעה. ילדים יתומים, והורים שאיבדו ילדיהם.

מנהיגי הציבור דורשים להיות עירניים, ויחד עם זאת, להמשיך "לחיות כרגיל, ולא להיכנע לפחד" אבל הורים לילדים גם קטנים, גם בוגרים לא יכולים להיות רגועים. הזמנים האלה אכזריים, ומעלים מתח ודריכות מתמדת. מדובר בתקופה של כעשר שנים בהם מחבלים מסתובבים במדינת ישראל, מסתננים מאיזורי ,,הרשות הפלשתינאית" – פוגעים ובורחים.