גסטרונומיה
אירוח אדריכלות ועיצוב

אדריכלות ועיצוב

אני רואה בחיים ביטוי יצירתי. לפעמים די במבט אחד להעביר מסר, ודי שהעין תעבור על הכפר לראות את הרגישות, המחשבה והכוונה ליצור אווירה ייחודית למקום.
בכל שאני נוגעת יש שאיפה לאיזון ואסתטיקה. הקו האדריכלי ועיצובי שבחרתי לכפר קשור לעבר הקדום של סביבת ים המלח ולמורשת המרוקאית שלי. הוא בא לידי ביטוי במתכונים במסעדה, בטעם המזון, באווירה שעולה במשעולי הכפר, בין השיחים והפרחים, ובאוהלים האקזוטיים שמיועדים לאורחים, באולם הכנסים, במסעדה ובאופן האירוח. אני מתכוונת שכל פעולה תביא להרגשה של איזון, נוחיות, עושר של פרטים, ואסתטיקה. זה דרך חיים בשבילי.
התכנון שלי הוא ספונטני, אני פשוט יודעת מה צריך לבוא ואיפה. לרוב המקום והנחיצות קובעים מה צריך ואני קובעת איך זה יראה ואיזה אווירה תעלה ממנו.
את הבית הגדול בניתי בספונטניות, הלכתי על החלום שלי, ארמון מזרחי, נוח, עם חדרי סוויטות נרחבים ומפנקים. כפי שהיו פונדקי אירוח בדרך בין דמשק לקהיר לשיירות גמלים עמוסות בתבלינים, בדים, וזפת שצפה על ים המלח לאטום סירות וספינות רומיות.
הייתי משתמשת בארגז שהייתי מניחה והוא היה פותח לי אשד של רעיונות מה יהיה סביב ״המרכז״ המרחבי הזה. אני יוצרת כל הזמן ממציאה כל הזמן, וקל לי לממש את המצאותי, סביבי נמצאים אנשים נפלאים, משפחה, ועובדים, שיחדיו הקמנו את הפלא המקסים הזה.
בין אם יושבים סביב שולחן מוזאיקה צבעוני בחוץ או מהסבים לשולחנות מכוסי מפות מהודרות בפנים, או ליד הים, במהלך היום או הערב, תמיד החלק האסתטי שלא נגמר, באשר העין רואה מתרחב הלב. הכלים, הריהוט, הקישוטים, הוילונות, הבדים, הכריות, הצבעים, האריחים במקלחות ובשרותיםֿֿ, בכל מקום נפתח הלב לשכיות החמדה שהעין רואה. האורות הקטנים שמבצבצים ממנורות מפוארות הפזורות מסביב עת לילה, לא חזק מדי, לא חלש מדי, תמיד יש עוד, ועוד. אמנות הריבוי שלא מעמיסה או מכבידה.